הקשר בין הומאופתיה ליהדות

מה היא הומאופתיה ומה הקשרה ליהדות?

מאז ומעולם התעניינה האנושות במחלות וריפוין, וניסתה לרפא את האדם בדרכים שונות. הרמב"ם וחכמי הרפואה היהודים אמרו  שהתנהגותו של האדם היא הגורם המרכזי לבעיותיו ומחלותיו.

גישה זו מזכירה את גישת ההומאופתיה, הגורסת שיש קשר הדוק בין הגוף לנפש- ולכן סימפטומים שיתבטאו בגוף יתבטאו  בדרך כלל גם בנפש, ולהיפך. לכן כשיש חוסר איזון נפשי, זה משליך על הגוף, וכשיש מחלה גופנית, זה מעיד בדרך כלל על חוסר סיפוק נפשי.   

המלה הומאופתיה מורכבת משתי מלים: הומאוס- שפירושה דומה, ו- פתוס- שפירושה סבל.

ההומאופתיה הקלאסית היא שיטת טיפול הוליסטית המטפלת במחלות פיזיות ונפשיות על ידי דילולים גבוהים של חומרים מהטבע, כגון- מינרלים, צמחים וכו', על פי העקרונות שנתגלו במאה  ה- 18 על ידי רופא בשם סמואל הנמאן, שהאמין ששיטות הטיפול שהיו נהוגות בזמנו אינן נכונות ויש צורך להתייחס גם לנפש האדם כחלק מן הבעיה הרפואית. לדעתו, היה צריך להתייחס לכל אדם, לאופיו ולבעיותיו האישיות כפרט ואין פתרון אחד המתאים לכל המטופלים במחלה מסוימת.

הדילולים בהומאופתיה כה גבוהים, עד כי ברוב התרופות לא נמצאת אפילו מולקולה אחת מן החומר המקורי. (נשמע מופרך? ישנן הוכחות בשטח- מטופלים בכל הגילאים- כולל תינוקות- שהחלימו ממחלות). תהליך הדילול המיוחד שלהן מביא לכך שהן מחזקות אותנו בצורה אנרגטית, וכך בעצם אין כמעט תופעות לוואי.

ההומאופתיה טובה לטיפול במחלות אקוטיות ככרוניות, ללא תופעות לוואי וללא התמכרות. נוטלים אותה כגלובלים מתוקים למציצה או טיפות אלכוהוליות.

ההומאופתיה אינה נלחמת במחלה, אלא מעוררת את המערכת החיסונית של הגוף ("כוח החיות" על פי הנמאן) לסלק את המחלה בעצמה. היא מסוגלת לטפל בכל מצב שבו הגוף מסוגל לרפא את עצמו, בגלל יכולתה המיוחדת לשחרר את כוח הריפוי הטבעי הטמון בגוף ובנפש. בכל מקרה לא משתמשים בחומר אלא מדללים אותו עד לרמה שאין שום סכנת הרעלה או פגיעה מהחומר עצמו. מטרתה היא לטפל בסיבה למחלה ולאו דווקא  בתוצאה- כלומר ההומאופתיה לא תנסה להעלים דווקא את הפריחה בעור, אלא תחפש את הסיבה להופעתה של הפריחה- ובה תטפל. לדוגמה אם יתגלה בתשאול שהפריחה הופיעה כתוצאה מטראומה- תינתן תרופה לטראומה, שתטפל גם בטראומה וגם בפריחה שהופיעה כתוצאה ממנה.

ישנם רופאים הטוענים שההטבה היא בעקבות השיחה בלבד, הווי אומר השפעה פסיכולוגית- אפקט "פלצבו". ניתן לטפל גם בתינוקות ובחיות- כי ההומאופתיה משפיעה על כל אורגניזם חי- לכן טענה זו אינה נכונה.

במי ניתן לטפל בהומאופתיה?

במגוון בעיות כגון: מיגרנות, אסטמה, דלקות אוזניים חוזרות, בעיות פרקים, אלרגיה, כאבי גב, בעיות במערכת העצבים, הפרעות עיכול, מחלות עור, אי שקט וחרדות, הפרעות שינה, בעיות גניקולוגיות, בעיות הורמונליות, תסמונת קדם ווסתית (כאבי מחזור), בעיות קשב וריכוז אצל ילדים וכו'.  ניתן גם לעזור לאוטיסטים, אם כי לא לרפא את הבעיה ב- 100 אחוז.

 

 

למרות שנתגלתה מחדש על ידי ד"ר סמואל הנמאן, הוכחות לשימוש בהומאופתיה ובחוק "דומה בדומה ירפא" בהומאופתיה קיימות כבר בתורה. מהו חוק "דומה בדומה ירפא"?- את החוק ניסח לראשונה היפוקרטס במאה החמישית לפנה"ס והוא קבע שכל חומר בטבע שמסוגל לעורר תסמיני מחלה אצל אדם בריא, מסוגל (לאחר דילול גבוה) לרפא את האדם החולה בתסמינים אלה.

לדוגמה– אדם הלוקה בקדחת השחת (Hay fever)- ומגיע עם צריבה בעיניים, שיעולים ועיטושים, על פי הרעיון ההומאופתי צריך לחפש את אותו חומר שיגרום את זה לאדם בריא- וזה בצל. בצל מדולל שיינתן לאדם עם סימפטומים אלה- בעקבות אלרגיה או סיבה אחרת שהביאה לסימפטומים האלה- יוכל לרפא אותו ממנה.

המקור בתורה לחוק זה הוא עניין המים המרים המופיע בספר שמות פרק ט"ו פסוק כ"ה- "ויצעק אל ק' ויורהו ק' עץ וישלך אל המים שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו". חז"ל אמרו, שהיה עץ מר. וציטוט של רבן שמעון בן גמליאל: "בוא וראה כמה מופרשין דרכי הקב"ה מדרכי בשר ודם. בשר ודם במתוק מרפא את המר. אבל הקב"ה מרפא את המר במר. הא כיצד? נותן דבר המחבל בתוך דבר המתחבל כדי לעשות לו נס".

הכוונה היא, שרובינו מתקנים מצבים על ידי שימוש בדבר המנוגד- אם אדם היה צריך להמתיק את המים, היה מוסיף להם סוכר, כדי שלא יהיו מרים יותר. אולם הדרך ההומאופתית היא להשתמש באותו כיוון, בדבר דומה. המים הומתקו על ידי עץ מר- מר ומר יצרו מתוק.

דוגמה שאני מרבה להשתמש בה כדי להסביר את העיקרון היא דרך פעולתו של הקפיץ- כדי לגרום לקפיץ להתרומם גבוה, עלינו ללחוץ עליו כלפי מטה- לא להרימו. כך גם השפעתה של התרופה ההומאופתית- על ידי תדר התואם לתדר המחלה ולא הפוך לו, היא בעצם מעוררת את המערכת החיסונית שלנו לפעול כדי לרפא אותנו.

דוגמאות נוספות לשימוש בחוק דומה מרפא דומה בתורה הן עגל הזהב: משה ריפא את בני ישראל מחטא עגל הזהב על ידי השקייתם בעגל עצמו (שמות פרק ל"ב פסוק כ')- "ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל".

ודוגמת נחש הנחושת- (ספר במדבר פרק כ"א פסוק ט')- אנשים רבים מהעם מתו בעקבות נשיכות נחשי השרף שק' שלח בהם. משה יצר נחש שרף מנחושת, וכל מי שננשך והביט בו- נרפא. הנחש הכיש, והנחש ריפא. " ויעש משה נחש נחושת, וישימהו על-הנס; והיה, אם-נשך הנחש את-איש–והביט אל-נחש הנחושת, וחי. "

נראה שההומאופת הראשון כפי שידוע לנו היה בעצם משה…

 

 

 

 

המאמר נכתב בידי עדי ברומר, הומאופתית קלאסית. (ניתן להפנות שאלות לכתובת המייל [email protected]

 

 

 

 

 

 

השארת תגובה